תמונת מרן רבינו יוסף חיים – הבן איש חי

אודות רבינו מרן ר' יוסף חיים מבגדד

רבינו יוסף חיים מבגדד, המכונה בפי כל "הבן איש חי", היה הלב היהודי הפועם של קהילת יהודי עיראק, ומאור הגולה לכלל היהדות משנת תקצ"ה (1835) ועד שנת תרס"ט (1909). ספרים רבים וחשובים חיבר מרן, ביניהם "שו"ת רב פעלים", "אדרת אליהו", "בניהו בן יהוידע", "עוד יוסף חי", "חוקי הנשים", "מקבציאל" ועוד ועוד. במשך חמישים שנה, מדי שבת בשבתו בבית הכנסת "סלאת אל זע'ירי" מיד לאחר תפילת מנחה של שבת, נשא רבינו דרשות חוצבות לב, סיפורי מעשיות, חידות ופלפולים בעומק ההלכה והקבלה.

סיפורי צדיקים לשולחן שבת על ה"בן איש חי"

כל ילדי השכונה התרוצצו מכל עבר בשעות שלאחר בית הספר, חלקם משחקים מחבואים, וחלקם תופסת. מי בחבל ומי בגומי. בתוך המון הילדים הסואן רץ ילד אחד בן שבע, יוסף חיים שמו. הילדים מטפסים על עצים קופצים מעל בורות ונוהגים בקונדסות אופיינית לילדים. "אבוי", נשמעה צעקה מכל עבר. "יוסף חיים נפל לבור", זעקו הילדים. רבים התכנסו, מי כדי לעזור, מי כדי לצפות. אבל בתוך הבור ישב יוסף חיים ועל שפתיו תפילה חרישית "והיה ואנצל מן הבור הזה בחיים – אקדיש את כל ימי ללימוד התורה". ואכן בדרך נס ניצל הילד שהפך ברבות הימים למאור הגולה.

יום פטירתו זהו יום השנה לדרשת רבינו

רבי אליהו חיים זצ"ל נפטר בז' באלול תרי"ט (1861). עד לאותו היום, רבינו יוסף חיים היה תלמידו המובהק של ר' עבדאללה סומך, ומיעט לדרוש ברבים. ביום סיום השבעה על מות אביו, בתאריך י"ג באלול, תרי"ט, נשא מרן הבן איש חי את דרשתו הראשונה בפני הציבור באופן רשמי. במשך חמישים שנה תמימות עד לאותו תאריך בדיוק בשנת תרס"ט, נצחו אראלים את הצוקים ונשבה ארון האלקים, ויאסף רבינו אל עמו. תורתו ודמותו הרוחנית משפיעות עד היום על כל בית יהודי בישראל.